ממיסים אורגניים

לרשימת הקורסים

לתחילת הקורס

נושאי משימה מספר 31-001 + 31-002

מטרות הקורס

בגמר ההדרכה ולאחר ביצוע המטלות הנדרשות, החניך:

1. יכיר את התכונות הפיסיקליות של ממסים אורגנים
2. ידע מהם סיכוני הבריאות הנובעים מחומרים אורגנים
3. יכיר אמצעי מניעה ואמצעי בקרה לממסים אורגנים
4. ידע מהו דף מידע לחומ"ס
5. ידע לזהות קיצורי מילים בתחום,משפטי סיכון ומשפטי בטיחות
6. יכיר חוקים ותקנות בתחום
7. יכין עבודת בית בנושא הנלמד.
8. יזוכה, על-פי ביצוע המטלות, בימי ההשתלמות המוכרים מטעם משרד הכלכלה, לצורך קבלת אישור כשירות כממונה על בטיחות בעבודה.

מבוא 

השימוש בממסים אורגנים הינו נרחב ביותר וניתן למצוא אותם בענפי עיסוק רבים, מהתעשייה לסוגיה ועד לשימוש ביתי.

"ממס" משמעותו חומר (נוזל או אדים), הממיס חומר אחר תוך יצירת תמיסה.

ממסים המכילים פחמן, ידועים כממסים אורגנים ובהם כימיקלים מסוכנים שונים.

ניתן למצוא ממסים אורגנים מגוונים בתעשיות שונות, כפי שנראה בדוגמא שבטבלה:

הבסיס לקטלוג ואבחנה בין ממסים אורגניים, נעשה לפי הרכבו הכימי. בעיקרון, לחומרים הנמצאים באותו סיווג קבוצתי יש תכונות התנהגות ופעילות כימית דומה.

אף-על-פי-כן, קיימים בתוך כל קבוצה שינויים בתוצאות הרעילות של כל חומר, ויש לפיכך להתייחס לכל חומר בהתאמה.

ממסים אלו משפיעים על גוף האדם, תוך כדי כניסתם בשלוש צורות אפשריות:

• על-ידי נשימה.
• על-ידי בליעה.
• חדירה דרך העור.

חשוב לציין שכל אחד מממסים אלו יוצר תגובה ביולוגית שונה, ולפיכך יש לבחון את החומר היטב, עוד לפני השימוש, את תכונותיו ואת השפעותיו על האדם.

תמונות להמחשת סוגי עבודות עם ממסים אורגנים

עבודות ניקוי יבש

עבודות כרסום וחריטה

עבודות צביעה

עבודות הדבקה

עבודות הלחמה

עבודות בתעשיית הדפוס

טבלה: קבוצות עיקריות של ממסים אורגניים

מוצרים כגון טרפנטין, ספירט לבן, קרוסין ואחרים, מכילים תערובות מסובכות, שיטות יצור ויחסי תערובות שונים של תוצרי נפט.

באופן כללי, מוצרים אלו אינם רעילים במיוחד, אך הינם מצד שני, בעירים מאוד ומתלקחים בקלות, ולפיכך – יש להקפיד על אחסנתם, שינועם, אחזקתם והטיפול בהם.

תכונות פיסיקליות של ממסים אורגנים

לתכונותיהם הפיסיקליות של ממסים אורגנים, השפעה גדולה יותר על תהליכי הייצור והאחזקה שלהם.

על-פי תכונות אלו, נקבעים דרגי וגבולות הבטיחות הנדרשים, כדוגמה עקב סיכוני התפוצצות, אש, רעילות ועוד.

לפני השימוש יש להתייחס להוראות יצרן הממס, לדפי המידע לחומ"ס (MSDS) ולתכונות החומר המופיעות שם.

נקודת רתיחה:

זוהי נקודת ציון ליכולתו של הכימיקל להפוך לגז (להתאדות).

ככל שנקודת הרתיחה נמוכה יותר, הכימיקל נתון יותר להתאדות.

נקודת התלקחות:

ככל שנקודת ההתלקחות נמוכה יותר, האפשרות להתלקחות גבוהה יותר. ממס בעל נקודת התלקחות של 230C או פחות, מוגדר כממס מתלקח בנקל, ממס בעל נקודת התלקחות בין 230C ל-610C מייצג ממס מתלקח, אך לא בנקל. ממס בעל נקודת התלקחות מעל 610C מייצג ממס מתלקח בקושי.

טבלה: ממסים אורגנים בעלי נקודת התלקחות גבוהה:

גבולות נפיצות: 

גבולות הנפיצות נעים בין גבול נפיצות תחתון (LEL) לעליון (UEL).

גבול נפיצות תחתון הינו הריכוז המזערי של הממס באויר, בו הוא ניתן להצתה.

גבול נפיצות עליון הינו הריכוז המירבי של הממס באויר בו הוא ניתן להצתה.

כחוק אצבע, ככל שהטווח בין גבולות הנפיצות גבוה יותר, כך גדול יותר הסיכון לאש.

לדוגמא:

​

אתר

טריכלורואתן עם תוספים מייצבים

בהתבסס על נתונים אלו בלבד, האתר מייצג סיכון אש גבוה יותר. מכל מקום, בכדי לבדוק במדוייק את גודל הסיכון לאש, נדרש להתייחס גם לנקודת ההתלקחות וללחץ האדים.

טמפרטורת הצתה עצמית:

זוהי הטמפרטורה שבה יתלקחו האדים באופן ספונטני, ללא מקור הצתה, כאשר הריכוז הוא בתוך גבולות הנפיצות שהוסברו לעיל.

ממסים בעלי טמפרטורת הצתה עצמית נמוכה, לא יאוחסנו ליד מקורות חמים שמא יתלקחו באופן ספונטני. דוגמא טובה לכך הינו פחמן דיסולפידי, בעל טמפרטורת הצתה עצמית של 90C.

צפיפות אדים:

אדים הכבדים מהאויר (בעלי צפיפות אדים גדולה מ-1) נוטים להאסף בקרבת הקרקע ובמקומות מוקפים.

אדים הקלים מהאויר נוטים לעלות כלפי מעלה.

מכל מקום, זרימת אויר עשויה לשנות את צפיפות האדים במקום מסויים, לכל כיוון שהוא.

טבלה: דוגמא של תכונות ממסים אורגנים בתנאי אטמוספרה תקניים

סיכוני בריאות

כאשר רוצים לבחון את סיכוני הבריאות במקום עבודה, חשוב להבין את הקשר שבין "גורם סיכון", "חשיפה" ו"סיכון".

"גורם סיכון" הינו הפוטנציאל הקיים בחומר כלשהו לנזק כלשהו.

"סיכון" הינו ההסתברות למימוש הפוטנציאל במצבים מסויימים, המתבטא בתאונה או מחלת מקצוע. השפעה בריאותית יכולה להתרחש רק אם העובד חשוף לגורם הסיכון. הסיכון לפגיעה או מחלה גובר ככל שהעובד נחשף במשך זמן ארוך יותר לגורם הסיכון וככל שגורם הסיכון הינו בעל ריכוז גבוה יותר/רעילות גבוהה יותר.

"רעילות" משמעותה יכולת החומר ליצור פגיעה או מחלה. בחינת יכולת הרעילות תלויה בסוג ובמשך החשיפה ובריכוז החומר בגוף האדם. בחינה לרעילות נעשית במעבדות מיוחדות, בהן נעשים ניסויים בחיות מעבדה, כגון עכבר, ארנבת, קוף וכלב.

החומר ניתן במינון מסויים ומצויין כ-LD50 השווה למנת רעל הגורמת לתמותה של 50% מאוכלוסיית חיות המעבדה שנבדקת בניסוי.

להלן דוגמאות אחדות: