ממיסים אורגניים

נושאי המשימה  31001 + 31002

מניעה ואמצעי בקרה
1.תהליכי מניעה ומתן אמצעי בקרה מתאימים כוללים בתוכם שלושה מרכיבים עיקריים:

1.זיהוי הסיכון 

2.הערכת הסיכון

3.בקרת הסיכון


מרכיבים אלו מהווים מרכיב "זהב" (תרתי משמע) בכל תהליך שהוא ומייצרים מערכת מושלמת להתמודדות עם הסיכונים בתהליכים אלו.
זיהוי הסיכון כולל בחינת סוג הממיס, ריכוזו באויר, זמן החשיפה לו חשוף העובד, מינו, גילו ומרכיבים נוספים.
הערכת הסיכון כוללת בחינת ההסתברות לפגיעה וגודל הפגיעה המשוער כתוצאה מהחשיפה, בין לעובד אחד ובין ליותר.
בקרת הסיכון מהווה שלב של פיקוח ומתן אמצעים, הנדסיים וניהוליים, על מנת למזער את הסיכון למינימום אפשרי.


בדיקות ניטור:
בתהליך זיהוי הסיכון נעזרים בבדיקות ניטור, על מנת לבחון את רמות ריכוז הממיסים במקום עבודה כלשהו.
תהליך זיהוי הסיכון כולל גם מרכיבים אחרים כגון סוגי חומרים בשימוש, כמותם ועוד. במסגרת זו נתרכז רק בבדיקות הניטור.

מבחינים בין שני סוגי ניטור:

1.ניטור סביבתי

2.ניטור ביולוגי

 

ניטור סביבתי:  

בדיקות ניטור אלו חייבות להיעשות על-ידי בודקים ומעבדות מוסמכות (גהותנים בעלי הסמכה מיוחדת מטעם משרד התמ"ת), המבצעים ניטור החומר בשטח ובדיקות אנליטיות מאוחרות יותר, לבחינת הימצאות ורמות של כל חומר באויר.
הדגימות נלקחות במהלך מועדי תקופות מוגדרות לכל חומר וחומר.

 

ניטור ביולוגי

ניטור זה כולל בדיקות רפואיות לעובדים בממסים אלו ובאחרים, לבחינת רמות החומר שספגו במהלך עבודתם.
הבדיקות (בהתאמה לחומרים) כוללות בדיקות שתן (למציאת רמות של מטבוליטים), דם, רקמות ובדיקות נוספות, ונערכות במועדים הנקבעים לכל חומר בהתאם לתקנות הבטיחות בעבודה.

 

תקני חשיפה:
תקני החשיפה מהווים מדד לתקרת החשיפה המותרת אליה ניתן לחשוף עובד מבלי שיפגע.
בכל מקום עבודה, יש חובה לשמור על העובד ולספק לו מקום עבודה בו החשיפה לסיכון הינה מזערית.
תקני החשיפה נבנים על בסיס בחינות מעבדות מחקר, הבודקות בעלי חיים לרמות חשיפה שונות ומשליכים מכך על רמות החשיפה המותרות לעובדים.
תקני החשיפה מתייחסים בדרך-כלל (אלא אם נאמר אחרת), לרמת הריכוז המותרת של ממיס כלשהו במשך שמונה שעות ליום עבודה, לאורך כל חיי העבודה.

 

  זכור! תקני החשיפה אינם ערובה מושלמת ואינם מייצגים רמות "שום נזק" המבטיחות הגנה לכל עובד. 

 

אחת מהבעיות בשדה מחקרי זה, הינו העובדה, שהתקנים מתייחסים לממיס טהור ולא לתערובות ממיסים (הנמצאים ונוכחים תדיר במקום העבודה).
כאשר הגוף חשוף לשניים או יותר ממיסים, יכולה תוצאת החשיפה להיות שווה לתוצאת חיבור החשיפה של כל אחד מהממיסים בנפרד ו/או להיות גדולה מתוצאת חיבור זו.
זאת ועוד, עבודה מאומצת יכולה לגרום לנשימות מאומצות יותר ולהכנסת כמות גדולה יותר של אדי ממס כלשהו לגוף, בעוד שעבודה ק
לה יחסית באותו איזור תגרום להכנסת כמות קטנה יותר, עקב מאמץ נשימתי קטן יותר של העובד.

לרשימת הקורסים

אחורה

לתחילת הקורס

קדימה